נכתב על ידי: קרל מרקס ופרידריך אנגלס
תורגם על ידי:משה בן-חורין
הוצאה:"הוצאת עיון"
קידוד רשת: גל.י
רוח בלהות מהלכת באירופה – רוח-הבלהות של הקומוניזם. כל המעצמות של אירופה הישנה חברו יחד למלחמת מצווה עד חורמה ברוח-בלהות זו. האפיפיור והצאר. מטרניך וגיזו. הרדיקלים הצרפתיים והשוטרים הגרמניים. אי אותה מפלגה אופוזיציונית, אשר יריביה בשלטון לא הלעיזו עליה כי קומוניסטית היא; אי אותה מפלגה אופוזיציונית שלא הטיחה חזרה את אשמת הקומוניזם מטילת הקלון, אם ביריביה הריאקציוניים אם באנשי אופוזיציה מתקדמים יותר?
שני דברים משתמעים מעובדה זו. הקומוניזם מוכר כבר בתור מעצמה על-ידי כל מעצמות אירופה. השעה הגיעה זה מכבר, שהקומוניסטים יציגו קבל עם ועדה את השקפותיהם, אתמטרותיהם ויציבו אל מול המעשיה על רוח הבלהות של הקומוניזם מניפסט של המפלגה עצמה.
לשם מטרה זו התכנסו בלונדון קומוניסטים בני לאומים מלאומים שונים וניסחו את המניפסט שלהלן, שיפורסם באנגלית, בצרפתית,בגרמנית, באיטלקית, בפלמית ובדנית.
דברי ימיה של כל חברה עד כה הם דברי הימים של מאבקים מעמדיים. בן-חורין ועבד, פטריצי ופלבי, אדון וצמית, אומן ושוליה, בקיצור - מנצלים ומנוצלים עמדו בניגוד מתמיד זה מול זה, ניהלו מאבק בלתי פוסק, אם נסתר אם גלוי, מאבק שהסתיים בכל פעם בעיצובה-מחדש של החברה כולה או באבדנם המשותף של המעמדות הנאבקים.
בתקופות שונות של ההיסטוריה עדים אנו בכל מקום כמעט לפיצול מוחלט של החברה למעמדות-יוחסין שונים, לדירוג מגוון של העמדות החברתיות. ברומא העתיקה מוצאים אנו פטריציים, פרשים, פלביים, עבדים; בימי-הביניים - אדונים פיאודליים, ואסאלים, אומנים, שוליות, צמיתים, ומלבדם, כמעט בכל המעמדות הנ"ל, דירוגי משנה מיוחדים. החברה הבורגנית בת-זמננו, שצמחה מתוך גסיסתה של החברה הפיאודלית, לא ביטלה את הניגודים המעמדיים. היא אך הציבה מעמדות חדשים, תנאיי דיכוי חדשים וצורות מאבק חדשות במקום אלה הישנים.
ברם, תקופתנו, תקופת הבורגנות, מצטיינת בכך, שהיא העניקה לניגודים המעמדיים צורה פשוטה יותר. החברה מתפלגת במידה הולכת-וגדלה לשני מחנות עויינים גדולים, הניצבים במישרין האחד נגד השני: הבורגנות והפרולטריון. מקרב הצמיתים של ימי-הביניים באה האוכלוסיה החופשית של הערים הראשונות; מתוך אוכלוסייה זו התפתחו יסודותיה הראשונים של הבורגנות. גילוי אמריקה, השיט סביב אפריקה, יצרו שטח פעולה חדש בשביל הבורגנות העולה. שוקי הודו וסין, יישובה (קולוניזציה בלע"ז) של אמריקה, החליפין עם הקולוניות, גידול כמות אמצעי החליפין והסחורות בכלל הקנו למסחר, לשיט, לתעשייה תנופה שמעולם לא הייתה כמותה, ובזה האופן - התפתחות מהירה ליסוד המהפכני שהיה קיים בקרב החברה הפיאודלית המתפוררת
אופן ההפעלה שהיה קיים עד אז בתעשייה, זה הפיאודלי או הסדנתי לא היה עוד לאל ידו לספק את הביקוש שהלך-וגדל עם התהוות שווקים חדשים. החרושת הידנית (המאנופקטורה בלע"ז) באה במקומו. מעמד הביניים התעשייתי דחק את רגלי אומני ההסדנאות. ואילו חלוקת העבודה בתוך בית-המלאכה הבודד דחקה את רגלי חלוקת העבודה בין האגודות (הקורפורציות) השונות.
אולם השווקים המשיכו להתרחב בלי הרף, וגם הביקוש גדל בלי הרף. גם החרושת הידנית לא הספיקה עוד. ואז באו הקיטור והמכונה וחוללו מהפכה בייצור התעשייתי. התעשייה הגדולה בת-זמננו באה במקום החרושת הידנית, ואת מקום מעמד-הביניים התעשייתי ירשו התעשיינים-המיליונרים, ראשי צבאות -תעשייה שלמים, הבורגנות בת- זמננו.
התעשייה הגדולה יצרה את השוק העולמי, אשר גילוי אמריקה הכין אותו. השוק העולמי הקנה למסחר, לספנות, לתחבורה היבשתית התפתחות לאין-שיעור. ומאידך, ההתפתחות הזאת השפיעה שוב על התרחבות התעשייה. וככל שהתרחבו התעשייה, המסחר, השיט ומסילות הברזל, בה-במידה התפתחה הבורגנות, הגדילה את הונה ודחקה לקרן-זוית את כל המעמדות ששרדו מימי-הביניים.
עינינו הרואות איפוא, כי הבורגנות בת זמננו היא עצמה תוצר של מהלך התפתחות ארוך, של שורת הפיכות שאירעו באופן-הייצור ובתחום התחבורה. של שלב משלבי התפתחותה של הבורגנות לווה התקדמות מדינית מקבילה. הבורגנות הייתה מעמד -יוחסין מדוכא בשלוט האדונים הפיאודליים. התאגדות מזויינת ובעלת מינהל עצמי בקומונה, כאן רפובליקה עירונית עצמאית, שם מעמד-יוחסין שלישי, החייב בתשלום מסים למלוכה; לאחר מכן, בימי החרושת הידנית - משקל נגדי אל מול האצולה במלוכה הבנויה על מעמדות-יוחסין או בזו האבסולוטית; והיא כבשה לבסוף, אחרי שקמו התעשייה הגדולה והשוק העולמי,את השלטון המדיני הבלעדי במדינה הייצוגית בת-זמננו. השלטון הממלכתי בן-זמננו אינו אלא ועד המנהל את העסקים המשותפים של המעמד הבורגני.
הבורגנות מילאה בהיסטוריה תפקיד מהפכני יוצא מן הכלל. הבורגנות הרסה את היחסים הפיאודלים, הפטריארכליים, האידיליים בכל מקום בו הגיעה אל הגה השלטון. היא ניתקה ללא רחמים את כל הקשרים הפיאודליים הססגוניים שקשרו את האדם בממונה עליו ולא השאירה שום קשר אחר בין איש לרעהו מלבד האינטרס הצרוף, מלבד "התשלום במזומנים" אשר כל רגש ממנו והלאה. היא טיבעה במים הצוננים של התחשיב האנוכי את הרטט הקדוש של ההזיה הדתית. של ההתלהבות האבירית ושל המלנכוליה הזעיר-בורגנית. היא פרטה את כבוד האדם לערך-חליפין והמירה את החירויות הכתובות-והחתומות שנרכשו כדין והרבות מספור בחירות האחת, זו החירות נטולת המצפון של המסחר. בקיצור היא שמה, במקום הניצול המוסווה באשליות דתיות ומדיניות, את הניצול הגלוי, נטול הבושה, הישיר , היבש.
הבורגנות הסירה את הילת-הכבוד מכל העיסוקים שזכו עד כה ליראת כבוד ולחרדה דתית. היא הפכה את הרופא, את המשפטן, את הכומר, את המשורר, את איש המדע לפועליה השכירים המקבלים תשלום. הבורגנות קרעה מעל יחסי המשפחה את הצעיף הנוגע-ללב והמרגש והעמידה אותם על יחסי ממון צרופים. הבורגנות גילתה, כי הפעלת הכוח הברוטלי, המעוררת הערצה כזאת אצל הריאקציה כלפי ימי הביניים, מקבלת השלמה מתאימה על-ידי העצלנות המופלגת. היא הייתה הראשונה שהוכיחה את שהאנשים מסוגלים לחולל על ידי מעשיהם. היא יצרה יצירות נפלאות, שונות לחלוטין מהפירמידות המצריות, ממובילי המים הרומיים, מהקאתדרלות הגותיות; היא ערכה מסעות שונים לחלוטין מנדידות-העמים וממסעי הצלב.
הבורגנות אינה מסוגלת להתקיים מבלי לגרום הפיכות מתמידות במכשירי הייצור, לכן - ביחסי הייצור, לכן - בכל היחסים החברתיים. ומאידך, השמירה הקפדנית על אופן- הייצור הישן הייתה תנאי-הקיום הראשון של כל המעמדות התעשייתיים הקודמים. ההפיכה המתמדת המתחוללת בייצור, ערעורם הבלתי-פוסק של כל התנאים החברתיים, חוסר-הוודאות והתנועה המתמידים מייחדים את עידן הבורגנות מכל האחרים. כל היחסים אכולי-החלודה והיציבים על כל מושגיהם והשקפותיהם מעוררי הכבוד מאז ומתמיד הולכים-ומתפוררים, ואילו כל החדשים מקרוב באו מתיישנים בטרם יכלו להתאבן. כל במיוחס, כל הקבוע הולך-ומתנדף, כל הקדוש מחולל, והאנשים נאלצים סוף-כל סוף לראות את מעמדם בחיים ואת יחסיהם ההדדיים בעיניים מפוכחות.
הצורך בשיווק הולך-ומתרחב של מוצריה מריץ את הבורגנות סביב כדור-הארץ כולו. היא מוכרחה לחדור לכל מקום, להסתפח בכל מקום, לקשור קשרים בכל מקום. הבורגנות המנצלת את השוק העולמי שיוותה אופי קוסמופוליטי לייצור ולצריכה בכל הארצות. למגינת לבם של אנשי הריאקציה השמיטה הבורגנות את הקרקע הלאומית מתחת רגליה של התעשייה. התעשיות הלאומיות העתיקות ביותר חוסלו ומתחסלות עדיין מדי יום. רגליהן נדחקות על-ידי תעשיות חדשות, אשר הנהגתן היא שאלת-חיים לכל האומות התרבותיות; על-ידי תעשיות שאינן מעבדות עוד חומרי-גלם מקומיים, אלא חומרי-גלם הבאים מאזורים מרוחקים ביותר, ואשר מוצריהן נצרכים לא רק בתוך הארץ עצמה, אלא בו בזמן בכל חלקי העולם. צרכים חדשים, אשר סיפוקם מותנה בייבוא מוצריהם של ארצות ואקלימים מרוחקים ביותר, מופיעים במקום הצרכים הישנים שבאו על סיפוקם על-ידי תוצרת הארץ. קשרים כל צדדיים ותלות-גומלין כל- צדדית של האומות באים במקום ההסתפקות וההסתגרות המקומיות והלאומיות הישנות. ודין הייצור הרוחני כמוהו כדין הייצור החומרי. היצירות הרוחניות של האומות למינהן הופכות נכס משותף, החד-צדדיות והמוגבלות הלאומיות הופכות בהדרגה בלתי-אפשריות, והספרויות הלאומיות והמקומיות הופכות לספרות עולמית. הבורגנות מספחת אל הציוויליזציה את כל האומות, לרבות את הפראיות שבהן, וזאת על-ידי שיפורם המהיר של כל מכשירי הייצור ועל-ידי נתיבי התקשרות שהפכו נוחים יותר לאין ערוך. המחירים השווים לכל נפש של סחורותיה משולים לתותחים כבדים, אשר בעזרתם היא מנתצת את כל חומות-סין ומכניעה את שנאת הזרים העקשנית ביותר של עמים פראיים. היא כופה על כל האומות את אימוץ אופן-הייצור של הבורגנות, אם אין ברצונן ללכת לאבדון; היא כופה עליהן להנהיג אצלן את ה"ציוויליזציה", דהיינו להפוך בורגנים. בקיצור, היא יוצרת לעצמה עולם שיהא בדמותה ובצלמה.
הבורגנות שיעבדה את הכפר לשלטון העיר. היא בנתה ערים כבירות, הגדילה במידה ניכרת את מספר אוכלוסי העיר לעומת אוכלוסי הכפר וחילצה בזה האופן חלק ניכר של האוכלוסייה מחיי הבערות של הכפר. היא יצרה את תלות הכפר בעיר, את תלות הארצות הפראיות והפראיות-למחצה בארצות התרבותיות, את תלות עמי-האיכרים בעמי-הבורגנים, את תלות המזרח במערב.
הבורגנות מחסלת בהדרגה את הפיצול של אמצעי-הייצור, של הקניין ושל האוכלוסייה. היא עיבתה את האוכלוסייה, ריכזה את אמצעי הייצור וריכזה את הרכוש בידי מעטים. הריכוז המדיני בא כתוצאה בלתי-נמנעת מהתהליך הנ"ל. חבלי-ארץ עצמאיים, בעלי קשרי-ברית כמעט בלבד, ולהם אינטרסים, חוקים, ממשלות ומכסים שונים נדחסו בתוך אומה אחת, ולה ממשלה אחת, חוק אחד, אינטרס מעמדי-לאומי אחד, תחום-מכס אחד.
הבורגנות פיתחה כוחות-ייצור המוניים יותר וכבירים יותר מכל שפיתחו כל הדורות הקודמים גם יחד, וזאת משך שלטונה המעמדי אשר טרם מלאו לו 100 שנים. השתלטות על איתני-הטבע, מיכון, יישום הכימיה לתעשייה ולחקלאות, אניות-קיטור, מסילות- ברזל, מברקה, הכשרת קרקע בחלקי עולם שלמים, הכשרת נהרות לשיט, אוכלוסים שכאילו צצו מן הקרקע - וכי היה דור מהדורות הקודמים שהעלה על דעתו, שכוחות- ייצור כאלה היו גנוזים במצב של תרדמה בחיק העבודה החברתית.
ראינו איפוא: אמצעי הייצור והתחבורה אשר על יסודם עוצבה הבורגנות, נוצרו בחברה הפיאודלית. בשלב מסויים של התפתחות אמצעי הייצור והתחבורה הנ"ל לא הלמו עוד היחסים, שבהם עסקה החברה הפיאודלית בייצור ובחליפין, את הארגון הפיאודלי של החקלאות ושל החרושת הידנית )המנופקטורה(, ובמלה אחת- יחסי-הקניין הפיאודליים, את כוחות הייצור המפותחים כבר. הם בלמו את הייצור במקום להצעידו קדימה. הם הפכו, כל אחד ואחד, לכבלים. היה צורך לנתצם, והם נותצו. במקומם באה התחרות החופשית על המבנה החברתי והמדיני ההולם אותה, על שלטונו הכללי והמדיני של מעמד הבורגנים. לנגד עינינו מתרחשת תנועה דומה. החברה הבורגנית בת-זמננו, עם יחסי-הייצור- והתחבורה הבורגניים שלה, עם יחסי-הקניין הבורגניים שלה, זו החברה שיצרה - כאילו מעשה כישוף-אמצעי-ייצור-ותחבורה כה אדירים, משולה לקוסם שאינו מצליח עוד להשתלט על איתני שאול, שאותם העלה בכישופיו. תולדות התעשייה והמסחר אינן, זה משך עשורים, אלא תולדות התקוממותם של כוחות-הייצור בני-זמננו נגד יחסי הקניין המהווים תנאי לקיום הבורגנות ולשלטונה. די עם נזכיר את משברי המסחר, החוזרים מפקידה לפקידה ומסכנים במידה הולכת-וגדלה את קיום החברה הבורגנית כולה ומעמידים אותו בסימן שאלה. במשברי מסחר אלה מושמד באופן סדיר חלק גדול לא רק של המוצרים המיוצרים, אלא גם של כוחות-הייצור שנוצרו כבר. מגפה חברתית פורצת במשברים, מגפה, אשר בכל התקופות הקודמות היו רואים אותה כאבסורד: מגפת עודף הייצור. לפתע מוצאת החברה את עצמה נסוגה למצב של פראות בת- חלוף; נדמה לה שהרעב, שמלחמת-השמד כללית ניתקו אותה מכל מקורות המחיה; נדמה שהתעשייה והמסחר הושמדו, ומדוע? כיוון שיש לה עודף של ציוויליזציה, עודף של מזון, עודף של תעשייה, עודף של מסחר. כוחות הייצור העומדים לרשותה אינם משרתים עוד את קידום יחסי-הקניין הבורגניים; נהפוך, הם הפכו אדירים מדי לעומת היחסים האלה ונבלמים על-ידיהם; וכשהם מתגברים על מכשול זה, נכנסת כל החברה הבורגנית במצב של אי-סדר, וקיומו של הקניין הבורגני נתון בסכנה. היחסים הבורגניים הפכו צרים מדי מלהקיף את העושר אותם יצרו. כיצד מתגברת הבורגנות על המשברים? מחד, על ידי השמדה כפויה של כוחות-ייצור מרובים; ומאידך על-ידי כיבוש שווקים חדשים וניצול יסודי יותר של השווקים השונים. באיזו דרך איפוא? על-ידי הכנת משברים כל-צדדיים יותר וכבירים יותר ועל-ידי צמצום האמצעים למניעת המשברים. אותו נשק, שבעזרתו הכריעה הבורגנות את הפיאודליות, מכוון כיום נגד הבורגנות עצמה
אפס, הבורגנות לא זו בלבד שחישלה את הנשק המביא עליה כליה; היא גם העמידה את הגברים שיאחזו בנשק זה- את הפועלים בני-זמננו, את הפרולטרים.
כמידת ההתפתחות של הבורגנות - דהיינו ההון - כו מידת התפתחותו של הפרולטריון, מעמד הפועלים בני-זמננו, המתקיימים רק כל עוד הם מוצאים עבודה, ומוצאים עבודה, רק כל עוד מגדילה עבודתם את ההון. הפועלים, הנאלצים למכור את עצמם אחד-אחד, מהווים סחורה המשולה לכל פריט מפריטי המסחר האחרים, והם כפופים במידה שווה לכל התנודות של התחרות, לכל השינויים המתחוללים בשוק
עבודת הפרולטרים איבדה עצמאות כלשהי ועל כן גם כל טעם בעיני הפועלים, וזאת משום התרחבות המיכון ומשום חלוקת העבודה. הפועל הופך אבזר מאבזרי המכונה ותו-לא,. והוא נדרש לבצע רק את הפשוטה, החדגונית שבתנועת-היד, אשר אין קלה ממנה ללמידה. העלויות, אותן גורם הפועל, עומדות איפוא כמעט רק על צרכי-המחיה שהוא זקוק להם לקיומו ולהמשך מינו. ומאידך, מחירה של סחורה, זאת אומרת גם של העבודה, שקול כנגד עלויות ייצורה. על כן, ככל שהעבודה מאוסה יותר, כן קטן השכר. זאת אף זאת. ככל שגדלים המיכון וחלוקת העבודה, בה-במידה גדלה מסת-העבודה, אם בדרך של ריבוי שעות העבודה אם בדרך ריבוי העבודה הנדרשת בזמן מסויים או האצת הילוך המכונה וכו'.
התעשייה בת-זמננו הפכה את בית-המלאכה הקטן של האומן הפטריארכלי לבית- החרושת הגדול של בעל-ההון התעשייתי. המוני הפועלים, הנדחסים בתוך בית- החרושת, מאורגנים בצורה צבאית. מעמידים אותם, משל היו טוראיי תעשייה, תחת פיקוח של מערכת מפקדים זוטרים וקצינים. אין הם אך ורק משרתיהם של מעמד הבורגנים, של מדינת הבורגנים, אלא משועבדים הם מדי יום, מדי שעה על-ידי המכונה, על-ידי המשגיח ועל-ידי הבורגני - החרשתן הבודד עצמו, קודם-כל. עריצות זו קטנונית יותר, מרושעת יותר, מרגיזה יותר, ככל שהיא מצהירה גלויות יותר, כי הרווח הוא-הוא תכליתה.
ככל שעבודת הכפיים דורשת פחות מיומנות ןפחות כוח, זאת אומרת ככל שהתעשייה בת-זמננו מתפתחת, דוחקת עבודת הנשים את רגלי עבודת הגברים. הבדלי מין אין להם עוד שום משמעות חברתית לגבי מעמד הפועלים. קיימים עוד מכשירי עבודה בלבד, הגורמים עלויות שונות בהתאם לגיל ולמין.
כשמושלם ניצולו של הפועל בידי החרשתן, והוא מקבל את שכר עבודתו במזומנים, מתנפלים עליו חלקי הבורגנות האחרים: בעל-הבית, החנווני, המלווה בעבוט וכו'. האנשים שנמנו עד כה עם תחתית שכבות-הביניים: התעשיינים והסוחרים הזעירים, בעלי הרנטות הקטנות, בעלי המלאכה והאיכרים - כל המעמדות הנ"ל יורדים אל שורות הפרולטריון. וזאת, אם משום שהונם הקטן אינו מספיק להפעלת התעשייה רבתי וידם על התחתונה בהתחרות עם בעלי ההון הגדול יותר, אם משום שמיומנותם מאבדת את ערכה עקב אופני-ייצור חדשים. הפרולטריון זוכה איפוא לתגבורת הבאה לו מקרב כל מעמדות החברה.
הפרולטריון עובד שלבי התפתחות שונים. מאבקו בבורגנות מתחיל עם קיומו. מלכתחילה נאבקים פועלים בודדים, לאחר מכן הפועלים של בית-חרושת אחד, לאחר מכן הפועלים הנמנים עם ענף עבודה אחד במקום מסוים בבורגני הבודד המנצל אותם במישרין. הפועלים מכוונים את התקפותיהם לא רק נגד יחסי הייצור הבורגניים, אלא מכשירי-הייצור עצמם; הם משמידים את הסחורות המתחרות הזרות, מנתצים את המכונות, מציתים את בתי-החרושת, מנסים לכבוש חזרה את מעמדו שאבד של הפועל בימי-הביניים
בשלב זה מהווים הפועלים המון מפוזר על פני הארץ כולה ומפוצל מחמת ההתחרות. עמידתם בצוותא של המוני הפועלים אינה עדיין תוצאת התאחדותם-הם, אלא תוצאת התאחדותה של הבורגנות שמוכרחה - ועדיין יכולה - להניע את הפרולטריון כולו למען השג את מטרותיה המדיניות. בשלב זה נאבקים איפוא הפרולטרים לא באוייביהם, כי אם באוייבי אוייביהם, בשרידי המלוכה האבסולוטית, בבעלי הקרקעות, בבורגנים שאינם תעשיינים, בבורגנים הזעירים. כל התנועה ההיסטורית מרוכזת בזה האופן בידי הבורגנות; כל נצחון המושג בדרך זו הוא נצחונה של הבורגנות.
אך ככל שהתעשייה מתפתחת, לא זו בלבד שהפרולטריון מתרבה; הוא נדחס בהמונים גדולים יותר, כוחו הולך-וגדל, והוא מרגיש בו יותר. האינטרסים של הפרולטריון ותנאיי-חייו הולכים ומשתווים, כיוון שמערכת המכונות מטשטשת במידה הולכת- וגדלה את הבדלי-העבודה ומורידה את השכר בכל מקום כמעט לאותה רמה נמוכה. גידול התחרות בין הבורגנים לבין עצמם ומשברי המסחר שהתחרות מצמיחה נוטלים משכר הפועלים את היציבות; השכלול הבלתי פוסק, המתפתח במהירות הולכת-וגדלה של המכונות נוטל את הבטחון מכל מעמדם החברתי; העימותים בין הפועל הבודד לבין הבורגני הבודד לובשים לעתים הולכות-ותכופות אופי של עימות בין שני מעמדות. הפועלים מתחילים בכינון התאגדויות המכוונות נגד הבורגנים; הם מתכנסים למען הגן על שכר עבודתם. הם מייסדים אפילו אגודות-קבע, כדי להצטייד במזון לקראת התקוממויות אפשריות. יש שהמאבק הופך מרידה.
הפועלים מנצחים מפקידה לפקידה, אולם נצחונם הוא בר-חלוף בלבד. לא ההצלחה הבלתי אמצעית, אלא אחדותם המקיפה פועלים הולכים-ורבים, היא התוצאה האמיתית של מאבקיהם. אחדות זו מסתייעת באמצעי-התקשורת המתפתחים, הנוצרים בידי התעשייה הגדולה והיוצרים קשרים בין פועלים ממקומות שונים. ואין צורך, אלא בהתקשרות בלבד, כדי שהמאבקים המקומיים הרבים, שלהם אותו אופי בכל אתר ואתר, יהפכו מאבק ארצי, מאבק מעמדי מרוכז. אולם כל מאבק מעמדי הוא מאבק מדיני. ולהבדיל מהבורגנים בימי-הביניים שלרשותם עמדו שבילים כפריים בלבד והם נזקקו למאות שנים כדי להתאחד, מכוננים הפרולטרים בני-זמננו את אחדותם בעזרת מסילות ברזל, תוך שנים ספורות
התארגנותם של הפרולטרים למעמד, ובזה האופן למפלגה מדינית, מתפוררת בכל רגע בגין התחרות הקיימת בין הפועלים לבין עצמם. אולם היא קמה תמיד לתחייה, כשהיא חזקה יותר, איתנה יותר, אדירה יותר. היא כופה את ההכרה באינטרסים מסויימים של הפועלים, וזאת בצורת חוקים, כשהיא מנצלת את הפילוגים שבקרב הבורגנות. למשל, חוק )יום העבודה בן( עשר השעות באנגליה.
בכלל, העימותים שבתוך החברה הישנה מסייעים רבות למהלך התפתחותו של הפרולטריון. הבורגנות נתונה במאבק מתמיד: תחילה באצולה; לאחר מכן באותם חלקי הבורגנות עצמה, אשר אינטרסיהם מתנגשים בהתקדמות התעשייה; תמיד בבורגנות של כל ארצות הזולת. בכל המאבקים הנ"ל אין לה ברירה, אלא לפנות לפרולטריון, לבקש את עזרתו ולסוחפו בזה האופן אל תוך התנועה המדינית. מכאן שהיא עצמה מעניקה לפרולטריון יסודות של השכלתה - היא, דהיינו נשק נגד עצמה.
זאת אף זאת, כפי שראינו, מושלכים חלקים שלמים של המעמד השליט על-ידי התקדמות התעשייה אל תוך הפרולטריון. גם הם מעניקים לפרולטריון יסודות השכלה רבים מאוד.
ולבסוף, בהתקרב המאבק המעמדי אל ההכרעה מקבל תהליך ההתפוררות בקרב החברה הישנה כולה אופי כה חריף, כה מובהק, שחלק קטן מהמעמד השליט מתרחק ממנו ומצטרף לאותו מעמד הנושא את העתיד בידיו.כפי שחלק מהאצולה עבר קודם לכן אל הבורגנות, עובר כיום חלק מהבורגנות אל הפרולטריון, ובפרט חלק מהוגי הדעות הבורגניים, שהעפילו אל ההבנה העיונית של כל התנועה ההיסטורית. הפרולטריון הוא המעמד המהפכני האמיתי היחיד מבין כל המעמדות, הניצבים כיום מול הבורגנות. שאר המעמדות מתנוונים ואובדים מחמת התעשייה הגדולה, ואילו הפרולטריון הוא מוצרה בהא הידיעה.
שכבות הביניים: בעל התעשייה הקטנה, הסוחר הקטן, בעל המלאכה והאיכר - כולם נאבקים בבורגנות, כדי להבטיח מפני האבדון את קיומם בתור שכבות ביניים. מכאן שאין הם מהפכניים, אלא שמרניים. יתירה מזו, הם ריאקציוניים: הם מנסים להחזיר את גלגל ההיסטוריה אחורנית. אם מהפכנים המה, הרי זאת במידה שצפוי להם מעבר אל הפרולטריון; במידה שהם מגינים לא על אינטרסיהם בהווה, אלא על אינטרסיהם לעתיד לבוא, במידה שהם נוטשים את עמדתם-הם, כדי להתייצב בזו של הפרולטריון. הלומפן-פרלטריון, זה התוצר הסביל של רקבון תחתית החברה הישנה, מוזנק פה ושם על-ידי המהפכה הפרולטרית אל תוך התנועה, אולם יהא נוטה יותר עקב מצב חייו להימכר לתככי הריאקציה.
תנאיי-חייה של החברה הישנה בטלים כבר בשישים בתנאיי-חייו של הפרולטריון. הפרולטר הוא נטול-קניין; יחסו אל האשה ואל הילדים אין לו דבר משותף עם היחס המשפחתי הבורגני; העבודה התעשייתית בת-זמננו, השיעבוד בן-זמננו להון, הזהה באנגליה, בצרפת, באמריקה, בגרמניה נטלו מהפרולטר כל אופי לאומי. החוקים, המוסר, הדת - כל אחד מהם הפך לדידו משפט קדום בורגני, אשר מאחוריו מסתתרים אינטרסים של הבורגנות.
כל המעמדות הקודמים שכבשו את השלטון ניסו להבטיח את מעמדם החברתי, שלו זכו כבר, בכפותם על החברה כולה את תנאיי ניכוסם. הפרולטרים יכולים לכבוש את כוחות-הייצור החברתיים רק על-ידי ביטול אופן ניכוסם-הם עד כה ובבטלם בדרך זו את אופן הניכוס שהיה קיים עד כה בכללותו. אין לפרולטרים דבר משלהם שיש לבטחו; עליהם לחסל את כל הערובות הפרטיות ואת כל הביטוחים הפרטיים הקיימים.
כל התנועות עד כה היו תנועת של מיעוטים למען מיעוטים. התנועה הפרולטרית היא תנועתו העצמאית של הרוב המכריע ולמען הרוב המכריע. הפרולטריון, זו השכבה התחתונה של החברה הנוכחית, אינו יכול להזדקף מבלי שיפוצץ את כל בניין-העל של השכבות המהוות את החברה הרשמית.
מאבקו של הפרולטריון בבורגנות הוא מלכתחילה מאבק לאומי, אם לא לפי תוכנו, הרי לפחות לפי צורתו. טבעי הדבר, שהפרולטריון בכל ארץ וארץ מצווה לגבור קודם-כל על הבורגנות שלו.
בתארנו את השלבים הכלליים ביותר של התפתחות הפרולטריון, עקבנו אחר מלחמת האזרחים הסמויה פחות או יותר, המתחוללת בקרב החברה עד אותה נקודה, שבה היא הופכת מהפכה גלויה, והפרולטריון מכונן את שלטונו במגרו את הבורגנות בכוח הזרוע
כל חברה שקמה עד כה הייתה מושתתת - כפי שראינו - על הניגוד בין מעמדות מדכאים לבין מעמדות מדוכאים. אולם כדי לדכא מעמד צריך להבטיח לו תנאים שיאפשרו לו לחיות חיי שיעבוד לכל הפחות. הצמית העפיל מתוך הצמיתות אל מעמדו של חבר קומונה, והוא הדין בבורגני הזעיר שהעפיל אל מעמד הבורגני תחת עולו של האבסולוטיזם הפיאודלי. להבדיל מהפועל בן-זמננו שאינו מתקדם עם התקדמות התעשייה, אלא שוקע יותר ויותר אל מתחת לתנאיי מעמדו-הוא, הפועל הופך עני וההתרוששות מתפתחת מהר יותר מהאוכלוסייה ומהעושר. מכאן המסקנה הברורה, שאין לאל ידה של הבורגנות להמשיך להוות את המעמד השליט בחברה ולכפות על החברה את תנאיי-חייה כחוק מווסת. אין היא מסוגלת לשלוט, משום שאין היא מסוגלת להבטיח לעבדיה אפילו רמת קיום של עבדים, משום שהיא נאלצת לדרדרו למצב, שבו יהיה עליה לפרנסו במקום להתפרנס ממנו. אין החברה יכולה עוד לחיות תחת שלטונה של הבורגנות, זאת אומרת - חייה אינם עולים עוד בקנה אחד עם החברה.
התנאי המהותי, המתנה את קיומה של הבורגנות ושלטונה הוא צבירת עושר בידיים פרטיות, התהוות ההון וריבויו; ההון מותנה בעבודה השכירה. העבודה השכירה מושתתת באופן בלעדי על התחרות בין הפועלים. התקדמותה של התעשייה, אשר הבורגנות היא נושאה נטול הרצון וההתנגדות, ממירה את בידוד הפועלים משום התחרות באחדותם המהפכנית בדרך ההתאגדות. התפתחותה של התעשייה הרבתי משמיטה איפוא מתחת לרגלי הבורגנות את הקרקע עליה היא מייצרת ומנכסת לעצמה את המוצרים. היא מייצרת קודם כל את קברניה-היא. אין מנוס מאבדונה והן מנצחון הפרולטריון.
מהו יחסם בדרך כלל של הקומוניסטים אל הפרולטרים?
אין הקומוניסטים מהווים מפלגה מיוחדת אל מול מפלגות הפועלים האחרות. אין להם אינטרסים נפרדים מאינטרסי הפרולטריון כולו. אין הם קובעים עקרונות מיוחדים, אשר על פיהם מבקשים הם לעצב את התנועה הפרולטרית.
הקומוניסטים נבדלים משאר המפלגות הפרולטריות רק משום הדגישם והבליטם, מחד, במאבקיהם הלאומיים השונים של הפרולטרים, את האינטרסים המשותפים, שאינם תלויים בלאומיות, של הפרולטריון כולו, ומאידך משום שתמיד בשלבי ההתפתחות השונים של המאבק הנטוש בין הפרולטריון והבורגנות, הם מייצגים את האינטרס של כלל התנועה.
הקומוניסטים הם איפוא למעשה החלק הכי החלטי, הדוחף תמיד קדימה, של מפלגות הפועלים בכל הארצות; הם עולים מבחינה עיונית על שאר המוני הפרולטריון משום הבנת התנאים של התנועה הפרולטרית, מהלכה ותוצאותיה הכלליות. מטרתם הקרובה של הקומוניסטים היא כמוה כמטרת כל שאר המפלגות הפרולטריות: עיצוב הפרולטריון למעמד, מיגור שלטון הבורגנות, כיבוש השליטה המדינית בידי הפרולטריון.
הנחותיהם העיוניות של הקומוניסטים אינן בנויות בשום פנים ואופן על רעיונות, על עקרונות שהומצאו או נתגלו בידי אי-מי העוסק בתיקון סדרי העולם.
ההנחות העיוניות האלו משמשות רק ביטויים כלליים ליחסים המצויים של מאבק מעמדי קיים, של תנועה היסטורית המתרחשת לנגד עינינו. ביטול יחסי הקניין שהיו קיימים עד כה אינו משהו המייחד את הקומוניזם.
כל יחסי-הקניין היו כפופים לתמורה היסטורית מתמדת, לשינוי היסטורי מתמיד. למשל, המהפכה הצרפתית ביטלה את הקניין הפיאודלי לטובת זה הבורגני.
לא ביטול הקניין בכלל, אלא ביטול הקניין הבורגני הוא-הוא המייחד את הקומוניזם. אולם הקניין הפרטי הבורגני בן-זמננו מהווה את הביטוי האחרון והמושלם ביותר של ייצור מוצרים וניכוסם, הבנויים על ניגודים מעמדיים, על ניצול הזולת.
במובן זה יכולים הקומוניסטים לתמצת את תורתם במשפט אחד: ביטול הקניין הפרטי. הוכיחו אותנו, את הקומוניסטים, על רצוננו לבטל את הקניין שנרכש אישית, שנקנה בעבודה עצמית, המהווה את היסוד לכל חירות, פעילות ועצמאות אישית.
קניין שנקנה בעבודה, שנרכש כדין, שהוא פרי העמל האישי! האם כוונתכם לקניינו של הבורגני הזעיר, של האיכר הזעיר, לקניין שקדם לקניין הבורגני? אין לנו שום צורך בביטולו, התפתחותה של התעשייה ביטלה ומבטלת אותו מדי יום ביומו.
או שמא כוונתכם לקניין הפרטי והבורגני בן-זמננו?
העבודה השכירה, עבודתו של הפרולטר, כלום מעניקה קניין לפרולטר? בשום פנים ואופן. היא יוצרת את ההון, דהיינו - את הקניין המנצל את העבודה השכירה. אותו הון, היכול להתרבות רק בתנאי עבודה שכירה חדשה, כדי לנצלה שוב ושוב. הקניין בדמותו בת-זמננו נע בתחום הניגוד שבין ההון והעבודה השכירה. הבה נדון בשני צדי הניגוד הזה
להיות בעל- הון פירוש הדבר לתפוש בייצור לא רק מעמד אישי, אלא גם מעמד חברתי. ההון הוא מוצר משותף ואין להפעילו אלא על-ידי פעילותם המשותפת של בני חברה רבים, ובסופו של דבר של כל בני החברה.
ההון אינו, איפוא, עוצמה אישית, אלא עוצמה חברתית.
אם הופכים איפוא את ההון לקניין משותף, השייך לכל בני החברה, לא יהיה בכך משום הפיכת קניין פרטי לזה חברתי. רק אופיו החברתי של הקניין משתנה. הוא מאבד את אופיו המעמדי
הבה נפנה אל העבודה השכירה:
המחיר הממוצע של העבודה השכירה זהו המינימום של שכר העבודה, דהיינו סכום
אמצעי-המחיה, הדרושים כדי לקיים את הפועל בתור שכזה. כל שהפועל השכיר מנכס
לעצמו כתוצאה מפעילותו מספיק אך ורק לייצור-חוזר של חייו. אין אנו מתכוונים
בשום פנים ואופן לבטל ניכוס אישי של מוצרי העבודה לייצור-חוזר של החיים
במישרין. זה הניכוס אשר אין איתו שום רווח נקי העלול להקנות שליטה מלאה על
עבודת הזולת. אנו רוצים לבטל רק את אופיו העלוב של ניכוס זה, אשר איתו חי
הפועל רק למען הגדלת ההון, החי רק במידה שהדבר דרוש לאינטרס של המעמד
השליט.
בחברה הבורגנית אין העבודה החיה, אלא אמצעי להגדלת העבודה הצבורה. ואילו בחברה הקמוניסטית אין העבודה הצבורה, אלא אמצעי להרחבת תהליך חייו של הפועל, להעשרתם, לקידומם.
מכאן שבחברה הבורגנית שולט העבר בהווה, ואילו בזו הקומוניסטית שולט הווה בעסר. בחברה הבורגנית ההון הוא עצמאי ואישי, ואילו הפרט העובד - נטול-העצמאות ונטול-האישיות.
וביטול היחס הזה נקרא בפי הבורגנות ביטול האישיות והחופש! ובצדק. ואכן מדובר בביטול האישיות הבורגנית, העצמאות הבורגנית והחירות הבורגנית.
במסגרת יחסי-הייצור הבורגניים הקיימים החופש פירושו - המסחר החופשי, הסחר- ומכר החופשי.
ברם, בנפול התגרנות נופלת גם התגרנות החופשית. כל הדיבורים על התגרנות החופשית כמוהם ככל שאר הדיבורים הרמים של הבורגנות על החופש, אין להם טעם, אלא ביחס אל התגרנות הכבולה, אל הבורגני המשועבד מימי-הביניים, ולא ביחס אל הביטול הקומוניסטי של התגרנות, של יחסי-הייצור הבורגניים ושל הבורגנות עצמה. אתם נתקפים אימה, משום שיש בדעתנו לבטל את הקניין הפרטי. אולם בחברתכם הקיימת בטל הקניין הפרטי לגבי תשע עשיריות של כל החיים בה; קניין פרטי זה קיים דווקא משום שאינו קיים בשביל תשע עשיריות. אתם מוכיחים איפוא אותנו על כך, שאנו רוצים לבטל קניין, שהתנאי ההכרחי לו הוא חוסר-הקניין של רובה המכריע של החברה.
בקיצור, אתם מוכיחים אותנו על שברצוננו לבטל את קניינכם, ואכן כזה רצוננו. אתם מכריזים, כי האישיות מבוטלת, שעה שאי-אפשר עוד להפוך את העבודה להון, לממון, לרנטה קרקעית, בקיצור, לעוצמה חברתית שניתן למונופולין, זאת אומרת שעה שאין עוד להפוך קניין פרטי לקניין בורגני.
אתם מודים איפוא , שבפיכם האישיות אין פירושה, אלא הבורגני, בעל הקניין הבורגני. ואכן יש לבטל אישיות זו.
הקומוניזם אינו נוטל משום איש את האפשרות לנכס מוצרים חברתיים, הוא נוטל רק את האפשרות לשעבד את עבודת הזולת על-ידי ניכוס זה.
נטענה הטענה, כי פעילות כלשהי תיפסק עם ביטול הקניין הפרטי ועצלות כללית תשתרש.
לפי זה הייתה החברה הבורגנית אובדת מזמן מחמת העצלות; כיוון שאלה העמלים בה אינם רוכשים; ואילו אלה הרוכשים בה אינם עובדים. כל החשש בנוי על כפל הלשון שעם ביטול ההון לא תהיה גם עבודה שכירה
כל הטענות שנטענו נגד אופן הניכוס ואופן הייצור הקומוניסטיים של המוצרים החומריים כוחן יפה גם כלפי ניכוסם וייצורם של המוצרים הרוחניים. כשם שהבורגני רואה את ביטול הקניין המעמדי כביטול הייצור עצמו, כן זהה בעיניו ביטול החינוך המעמדי עם ביטול החינוך בכלל.
החינוך שעל אובדנו הוא מצטער פירושו לגבי הרוב המכריע הפיכתו לתוספתן למכונה.
אולם אל לכם לריב אתנו, כשאתם מודדים את ביטול הקניין הבורגני באמת-מידה של מושגיכם הבורגניים על חירות, על חינוך, על משפט וכו'. גם רעיונותיכם הם מוצרים של יחסי-הייצור-והקניין הבורגניים, והוא הדין במשפטכם, שאינו אלא רק רצון מעמדכם שהועלה לדרגה של חוק. זה הרצון אשר תוכנו מותנה על-ידי תנאיי-החיים החומריים של מעמדכם.
ההשקפה האינטרסנטית, אשר על פיה הופכים אתם את יחסי-הייצור-והקניין שלכם
מיחסים היסטורים, חולפים עם מהלך הייצור, לחוקי-טבע-ותבונה נצחיים, משותפת
לכם ולכל המעמדות השליטים שהלכו לעולמם. כאשר מגיעים הדברים לקניין
הבורגני,
אין אתם מעיזים להבין את המובן לכם בנוגע בקניין העתיק או בקניין הפיאודלי.
ביטול המשפחה! אפילו הרדיקאלים בני הרדיקאלים חמתם בוערת בהם נוכח כוונתם המבישה הזאת של הקומוניסטים.
על מה עומדת המשפחה הנוכחית, זו הבורגנית? על ההון, על הרווח הפרטי. בצורתה המפותחת במלואה קיימת המשפחה רק בשביל הבורגנות; ומאידך, היא מוצאת את השלמתה במצב של חוסר-משפחה, הכפוי על הפרולטרים, ובזנות הרשמית.
המשפחה הבורגנית נופלת, כמובן, בנפול השלמתה זו, ושתיהן נעלמות בהיעלם ההון. האם תוכיחונו על שברצוננו לבטל את ניצול הילדים בידי הוריהם? הננו להודות ולהתוודות בפשע זה.
אבל, אתם קובעים, שאנחנו מבטלים את היחסים האינטימיים ביותר, שעה שאנו ממירים את החינוך הניתן בבית בזה החברתי.
וכי אין גם חינוככם-אתם נקבע על-ידי החברה? על-ידי היחסים החברתיים, אשר במסגרתם אתם מחנכים. על-ידי ההתערבות הישירה יותר או העקיפה יותר של החברה באמצעות בתי-הספר וכו'? הקומוניסטים אינם ממציאים את השפעת החברה על החינוך; הם רק משנים את אופיה, עוקרים את השפעת המעמד השליט על החינוך. הדיבורים הבורגניים על המשפחה ועל החינוך, על היחס האינטימי בין הורים וילדים הופכם גועליים יותר, ככל שקשרי המשפחה של הפרולטרים הולכים -וניתקים משום התעשייה הגדולה והילדים הופכים לפרטי- מסחר ולמכשירי-עבודה.
אבל אתם, הקומוניסטים, מבקשים להנהיג שותפות לגבי הנשים, צווחת מולנו כל
הבורגנות במקהלה.
הבורגני רואה את אשתו בתור מכשיר-ייצור ותו לא. הוא שומע, כי מכשירי-הייצור
ינוצלו במשותף, ואינו יכול, כמובן, להעלות על דעתו, אלא שגזירת השותפות תחול
גם על הנשים.
אין הוא מדמה בנפשו, כי המדובר דווקא בביטול מעמדן של הנשים בתור מכשירי-ייצור
גרידא.
אגב, אין לך דבר מגוחך יותר מתדהמתם המוסרית הצרופה של בורגנינו מפני - כביכול - השותפות הרשמית לגבי הנשים של הקומוניסטים. לקומוניסטים איו צורך להנהיג את השותפות לגבי נשים. היא הייתה קיימת מאז ומתמיד.
בורגנינו אינם מסתפקים בכך, שנשיהם ובנותיהם של פועליהם עומדים לרשותם, ומוצאים את שעשועם העיקרי בפתותם איש את אשת רעהו, וזאת מלבד הזנות הרשמית.
הנישואים הבורגניים הם במציאות השותפות לגבי הנשים הנשואות. לכל היותר אפשר לטעון נגד הקומוניסטים, שברצונם להנהיג במקום שותפות נשים מוסווית באופן צבוע, שותפות רשמית, גלויה. אגב, מובן מאליו, כי ביטול יחסי-הייצור העכשוויים יביא בעקבותיו גם את העלם השותפות לגבי הנשים הנובעת מהם. דהיינו את העלם הזנות הרשמית והלא רשמית.
עוד נטען נגד הקומוניסטים, שברצונם לבטל את המולדת, את הלאומיות. לפועלים אין מולדת. אי-אפשר ליטול מהם דבר שאין להם, היות ששומה על הפרולטריון לכבוש קודם את השלטון המדיני, להתעלות למעמד לאומי, לכונן את עצמו בתור אומה, הרי הוא עצמו גם לאומי, אם כי בשום פנים ואופן במובנה של הבורגנות.
המיוחדויות והניגודים הלאומיים של העמים נעלמים במידה הולכת-וגדלה כבר לרגל התפתחותה של הבורגנות, לרגל חופש הסחר, לרגל השוק העולמי, לרגל האחידות של התפוקה התעשייתית ותנאיי-החיים ההולמים כל אלה.
שלטון הפרולטריון יזרז תהליך זה של היעלמותם. אחדות פעולה בארצות התרבותיות לכל הפחות, היא אחד התנאים הראשונים לשחרורו של הפרוליטריון. במידה שיבוטל ניצול אדם בידי רעהו, יתבטל גם ניצול אומה בידי רעותה. העמדה העויינת ההדדית של האומות תיעלם יחד עם היעלמות ניגוד המעמדות שבתוך האומה.
אין טעם להתעכב על ההאשמות שהוטחו נגד הקומוניסטים מנקודות ראות דתית,
פילוסופית ורעיונית בכלל.
וכי דרוש עיון מעמיק, כדי להבין, כי דימוייהם של האנשים, השקפותיהם ותפיסותיהם,
ובמילה אחת - תודעתם משתנים יחד עם שינוי תנאיי-החיים, יחד עם קשריהם
החברתיים, יחד עם הווייתם החברתית?
וכי אין מוכיחות תולדות הרעיונות, כי התוצרת הרוחנית פושטת צורה ולובשת צורה
יחד עם זו החומרית? הרעיונות השליטים של תקופה כלשהי היו תמיד רק הרעיונות של
המעמד השליט.
מדברים על רעיונות, ההופכים חברה שלמה למהפכנית; בזה נותנים ביטוי לאותה עובדה, כי יסודות חדשים התהוו בקרב החברה הישנה, שהתפוררותם של הרעיונות הישנים צועדת בד-בבד עם התפוררות תנאיי-החיים הישנים.
בשקוע העולם הקדמון נוצחו הדתות הישנות על-ידי הדת הנוצרית. כשידם של הרעיונות הנוצריים הייתה על התחתונה במאה ה18- אל מול רעיונות ההשכלה, נאבקה החברה הפיאודלית הגוססת בבורגנות שהייתה אז מהפכנית. רעיונות חופש המצפון והדת ביטאו רק את שלטון התחרות החופשית במישור היידע
"ברם - יטענו הטוענים - רעיונות דתיים, מוסריים, פילוסופיים, מדיניים, משפטיים וכו'
אכן פושטים צורה ולובשים צורה במהלך ההתפתחות ההיסטורית. ואילו הדת, המוסר,
הפילוסופיה, המדיניות, המשפט בעינם עמדו חרף השינויים הנ"ל.
"מלבד זאת ישנו אמיתות נצחיות, כגון חירות, צדק, וכו', המשותפות לכל הסדרים
החברתיים. ואילו הקומוניזם בא לבטל את האמיתות הנצחיות. הוא מבטל את הדת
ואת המוסר במקום לעצבם עיצוב חדש. הוא נוגד איפוא את כל ההתפתחות
ההיסטורית שהייתה עד כה."
מהי תמציתה של האשמה זו? תולדותיה של החברה כולה עד כה התפתחו במסגרת של ניגודים מעמדיים, שלבשו צורות מצורות שונות בתקופות השונות.
עם שהצורה הייתה כאשר הייתה, ניצולו של חלק של החברה בידי חלקה האחר היה עובדה משותפת לכל מאות השנים שעברו. על כן אין תימה, שהתודעה החברתית התפתחה במשך כל התקופה הזאת, חרף כל הרב-צדדיות והשוני, בצורות משותפות מסויימות, בצורות תודעה שתעבורנה מהעולם לחלוטין רק עם העלמו המוחלט של הניגוד המעמדי.
המהפכה הקומוניסטית היא בבחינת ההינתקות היסודית ביותר מיחסי הקניין המסורתיים; אין תימה שמהלכה כרוך בהינתקות היסודית ביותר מהרעיונות המסורתיים.
ברם, הבה נניח לטענות הבורגנות נגד הקומוניזם.
ראינו כבר לעיל, כי התעלותו של הפרולטריון למעמד השליט, כיבוש הדמוקרטיה הם
בבחינת הצעד הראשון של מהפכת הפועלים.
הפרולטריון ינצל את שלטונו המדיני, כדי להוציא בהדרגה מידי הבורגנות את כל הונה, כדי לרכז את מכשירי-הייצור בידי המדינה, דהיינו בידי הפרולטריון המאורגן כמעמד שליט, ולהגדיל בכל המהירות האפשרית את כמות כוחות-הייצור.
טבעי, שאין הדבר בר-ביצוע, אלא תוך התערבות שרירותית בזכות-הקניין וביחסי- הייצור הבורגניים, זאת אומרת תוך נקיטת אמצעים, הנראים כבלתי -מספיקים ואינם בני-קיימא מבחינה כלכלית. אפס, אמצעים אלה חורגים תוך מהלך ההתפתחות מתחומם הם, ואין מנוס מהם בתור אמצעי למיגור אופן-הייצור כולו
אמצעים אלה יהיו כמובן שונים, וזאת בהתאם לארצות השונות. מכל מקום, בארצות
המפותחות ביותר ניתן ליישם באופן כללי את האמצעים שלהלן:
כשיתבטלו ההבדלים המעמדיים במהלך ההתפתחות וכל הייצור ירוכז בידי העובדים המאוגדים, יאבד השלטון הציבורי את האופי המדיני שלו. השלטון המדיני הוא, במובנו האמיתי, שלטונו המאורגן של מעמד מסויים לדיכוי מעמד אחר. כאשר הפרולטריון מתאחד למעמד תוך מאבקו בבורגנות, כאשר הוא קונה לעצמו על-ידי מהפכה עמדה של מעמד שליט ומבטל בכוח בתוקף היותו מעמד שליט, את יחסי-הייצור הישנים - הרי בזה האופן הוא מבטל את תנאיי הקיום של הניגוד המעמדי, מבטל את המעמדות בכלל, ובכך - את שלטונו-הוא בתור מעמד.
במקום החברה הבורגנית הישנה, על מעמדותיה וניגודיה המעמדיים תקום התאגדות,אשר במסגרתה מותנית התפתחותו החופשית של כל אחד ואחד בהתפתחות החופשית של הכל.
א. הסוציאליזם הפיאודלי
האצולה הצרפתית והאנגלית נועדו משום מעמדן ההיסטורי לכתיבת כתבי פלסתר נגד החברה הבורגנית בת-זמננו. ידה של האצולה הייתה שוב על התחתונה אל מול העשיר מקרוב בא השנוא עליה. הן במהפכת יולי 1830 הצרפתית והן בתנועת הרפורמה האנגלית. מאבק מדיני רציני לא בא כבר בחשבון. לא נשאר לה, אלא המאבק הספרותי בלבד. אך גם בשטח הספרות אבד כבר הכלח על המליצות הישנות מימי הרסטורציה. אם רצתה לעורר אהדה, היה עליה להעמיד פנים, משל התעלמה מטובתה היא וניסחה את כתב אישומה נגד הבורגנות רק לטובת מעמד הפועלים המנוצל. בזה האופן גרמה לעצמה סיפוק עצמי, בפזמה שירי קלס נגד שליטה החדש ובלוחשה באוזנו נבואות הרות-אסון פחות או יותר.
בזה האופן קם הסוציאליזם הפיאודלי, חציו קינה וחציו כתב פלסתר; חציו הד מהעבר, חציו איומים לעתיד, קולע לפעמים בול אל תוך לבה של הבורגנות עי-ידי משפט מר, שנון,נוקב, אולם מעורר תמיד גיחוך משום חוסר היכולת המוחלט להבין את מהלך ההיסטוריה בת-זמננו.
האצולה נופפה בתרמיל-הקבצן הפרולטרי כבדגל, כדי ללכד את העם מאחוריה. אולם כל אימת שהוא הלך בעקבותיה, הבחין על פני האחוריים שלה בסמלי הייחוס הפיאודליים הישנים והתפזר בצחוק רם חסר דרך-ארץ. חלק מהלגיטימיסטים הצרפתיים ומאנגליה הצעירה נהגו לעסוק בהצגה זו על הצד הטוב ביותר.
כשמוכיחים הפיאודלים כי לאופן הניצול שלהם היו פנים שונות מאלו של הניצול הבורגני, שוכחים הם אך ורק, שהם ניצלו בנסיבות ובתנאים שונים לחלוטין, שעברו כיום מן העולם. כשהם מוכיחים, כי הפרולטריון בן-זמננו לא היה קיים בימי שלטונם, הם שוכחים רק, כי הבורגנות בת-זמננו הייתה פרי הכרחי של משטרם החברתי. אגב, הם מסתירים את האופי הריאקציוני של ביקורתם במידה כה קטנה, עד שעיקר ההאשמה שהם מעלים נגד הבורגנות נעוץ בכך, כי במשטרה מתפתח מעמד, העומד לפוצץ את כל סדרי החברה הישנים.
הם מוכיחים את הבורגנות עוד יותר על שהיא מולידה פרולטריון מהפכני, מאשר על שהיא מולידה פרולטריון בכלל.
על כן יש להם במסגרת המעש המדיני חלק ונחלה בכל אמצעי הכפייה הנקוטים נגד מעמד הפועלים. ואילו בחיי היומיום נוהגים הם חרף כל דברי-הרהב שלהם, לאסוף את פירות הזהב ולהמיר נאמנות, אהבה וכבוד בסחר-ומכר בצמר-כבשים, בסלק-סוכר וביין-שרף.
כשם שהכומר עשה תמיד יד אחת עם הפיאודלים, כן עושה הסוציאליזם הכמורתי יד אחת עם זה הפיאודלי.
אין לך דבר קל יותר מלשוות לסגפנות נוצרית צביון סוציאליסטי . כלום לא יצאה גם הנצרות חוצצת נגד הקניין הפרטי, נגד הנישואים, נגד המדינה? כלום לא הטיפה במקומן צדקה וקבצנות, פרישות וסגפנות, חיי מנזר וכנסייה? הסוציאליזם הנוצרי אינו אלא בבחינת מים קדושים, שבהם מקדש הכומר את זעמו של האציל.
ב. הסוציאליזם הזעיר-בורגני
האצולה הפיאודלית אינה המעמד היחיד שמוגר בידי הבורגנות ואשר תנאיי חייו התדלדלו ואבדו בחברה הבורגנית בת-זמננו. הבורגנות הזעירה והאיכרות הזעירה מימי הביניים בישרו את בואה של הבורגנות בת-זמננו. בארצות המפותחות פחות מבחינת התעשייה והמסחר חי עדיין מעמד זה חיי ניוון בצד הבורגנות העולה.
בארצות שבהן התפתחה הציוויליזציה בת-זמננו, קמה בורגנות-זעירה חדשה, המתנודדת בין הפרולטריון והבורגנות ומתהווה שוב ושוב בתור חלק משלים את החברה הבורגנית. אולם בני שכבה זו נדחקים באופן מתמיד מחמת התחרות אל שורות הפרולטריון; הם רואים אפילו עם התפתחות התעשייה הגדולה את בוא אותו רגע שבו ייעלמו כליל בתור חלק עצמאי של החברה בת-זמננו ויוחלפו במסחר, בחרושת הידנית ובחקלאות ע"י משגיחים ומשרתים.
בארצות כגון צרפת, שבה מהווה מעמד האיכרים הרבה יותר ממחצית האוכלוסייה, היה טבעי, שהסופרים שהתייצבו לצדו של הפרולטריון ונגד הבורגנות, יישמו לביקורתם נגד המשטר הבורגני את אמות המידה הזעיר-בורגנית והזעיר-אכרית והגנו על עניין הפועלים מנקודת ראותה של הזעיר-בורגנות. כך גם הסוציאליזם הזעיר- בורגני. סיסמונדי עומד בראש ספרות זו לא רק בצרפת, כי אם גם באנגליה.
סוציאליזם זה ניתח בשנינות רבה את הסתירות ביחסי-הייצור בני-זמננו. הוא חשף את מאמצי הייפוי הצבועים של הכלכלנים. הוא הוכיח הוכחה ניצחת את התוצאות ההרסניות של המיכון ושל חלוקת העבודה, את ריכוז ההון והקניין הקרקעי, את עודף הייצור, את המשברים, את אובדנם ההכרחי של הבורגנים הזעירים והאיכרים הזעירים. את מצוקת הפרולטריון, את האנרכיה שבייצור, את הדיספרופורצייה המשוועות הקיימות בחלוקת העושר, את מלחמת ההשמדה התעשייתית המתנהלת בין האומות, את התפוררות כללי המוסר הישנים, יחסי המשפחה הישנים והלאומים הישנים.
על פי תוכנו המוחשי שואף סוציאליזם זה, אם לשקם שוב את אמצעי-הייצור- והתקשורת הישנים ואת החברה הישנה, אם לכלוא שוב בכוח את אמצעי-הייצור, והתקשורת בני-זמננו במסגרת יחסי-הקניין הישנים שאותם פוצצו, מוכרחים היו לפוצץ. בשני המקרים הוא ריאקציוני ואוטופי כאחד.
סדנאות בחרושת הידנית ומשק פטריארכלי בחקלאות- כזה הוא דברו האחרון. זרם זה הסתיים בהמשך התפתחותו במועקה שלמחרת ההשתכרות של מוגי-לב.
ג. הסוציאליזם הגרמני או ה"אמיתי"
הספרות הסוציאליסטית והקומוניסטית של צרפת, שהתהוותה בלחץ של בורגנות שלטת ומשמשת ביטוי ספרותי למאבק בשלטון זה, הובאה לגרמניה בתקופה שבה אך פתחה הבורגנות במאבקה באבסולוטיזם הפיאודלי.
הפילוסופים, הפילוסופים-למחצה ויפי-הנפש הגרמניים השתלטו בלהט על ספרות זו ושכחו רק, כי תנאיי החיים הצרפתיים לא באו לגרמניה בו-זמנית עם הכתבים הנ"ל. אל מול התנאים הגרמניים אבדה לספרות הצרפתית משמעות מעשית בלתי -אמצעית כלשהי והיא לבשה איצטלה ספרותית גרידא. היא נראתה - הייתה מוכרחה להיראות - כהתבוננות ריקה מתוכן בדבר הגשמתה של מהות אנוש. למשל, תביעותיה של המהפיכה הצרפתית הראשונה נשמעו באוזני הפילוסופים הגרמניים של המאה ה,18- משל היו תביעותיה של ה"תבונה המעשית" באופן כללי בלבד, ואילו ביטויי רצונה של הבורגנות הצרפתית המהפכנית פירושם בעיניהם היה חוקי הרצון הצרוף, הרצון, כפי שעליו להיות, רצון אנוש אמיתי.
עבודתם היחידה של אנשי הספרות הצרפתית הייתה להתאים את הרעיונות הצרפתיים החדשים אל מצפונם הפילוסופי הישן, או - בעצם - לסגל לעצמם את הרעיונות הצרפתיים מנקודת ראותם הפילוסופית.
הסיגול הזה בוצע באותו אופן גופא, שבו ניתן בכלל לסגל שפה זרה, על-ידי תרגום. ידוע, כיצד כתבו נזירים סיפורים נטולי-טעם על חיי קדושים קתוליים על פני גווילים שעליהם נרשמו יצירות קלאסיות מתקופת עכו"ם הקדומה. הסופרים הגרמניים נהגו בדרך הפוכה בספרות הצרפתית החילונית. הם כתבו את השטויות הפילוסופיות שלהם מתחת למקור הצרפתי. למשל, מתחת לביקורת הצרפתית על יחסי-הממון כתבו "ניכור מהות האדם"; מתחת לביקורת הצרפתית על המדינה הבורגנית כתבו - "ביטול השלטון של הכללי-המופשט".
הם קראו להגנבה זו של מליצות פילוסופיות אל תוך הפיתוחים הצרפתיים בשם "פילוסופיית הפעולה", "הפילוסופיה האמיתית", "מדע גרמני של הסוציאליזם", "הנמקה פילוסופית של הסוציאליזם" וכו'.
הספרות הקומוניסטית-הסוציאליסטית הצרפתית סורסה בזה האופן לחלוטין, הפסיקה בידי הגרמני לבטא את מאבקו של מעמד אחד במעמד אחר, והגרמני היה איפוא משוכנע, שהוא התגבר על "החד-צדדיות הצרפתית"; שהוא מייצג לא עוד את אינטרסי הפרולטר, אלא את האינטרסים של יצור אנוש, של האדם בכלל, של האדם שאינו משתייך לשום מעמד, שאינו קיים כלל ועיקר במציאות, אלא רק בערפילים שבשמי הדמיון הפילוסופי.
סוציאליזם גרמני זה, שהתייחס ברצינות ובחגיגיות כאלו אל תרגיליו הילדותיים העלובים ועשה להם פרסומת כה קולנית של תגרני השוק, איבד מכל מקום בהדרגה את התום הקפדני שלו.
מאבקה של הבורגנות הגרמנית, ובמיוחד של זו הפרוסית, בפיאודלים ובמלוכה האבסולוטית, באחת - התנועה הליברלית - נעשה רציני יותר.
כך זכה הסוציאליזם "האמיתי" בהזדמנות הכה נכספת להציג אל מול התנועה המדינית את התביעות הסוציאליסטיות, להכריז על הנידוי המסורתי של הליברליזם, של המדינה הייצוגית, של התחרות הבורגנית, של חופש העיתונות הבורגני, של המשפט הבורגני, של החופש והשוויון הבורגניים ולהטיף באוזני המוני-העם, כי שום ברכה לא תצמח להם מתנועה בורגנית זו, אלא להיפך, עלולים הם להפסיד הכל.הסוציאליזם הגרמני שכח בעוד מועד, שאותה ביקורת צרפתית, שהוא היה הדה העלוב, הייתה מותנית בקיום החברה הבורגנית בת-זמננו על תנאיי-החיים החומריים המתאימים ועל החוקה המדינית המתאימה, דהיינו על-ידי אותם תנאים מוקדמים, אשר כיבושם אך עלה על הפרק בגרמניה
סוציאליזם זה רק שימש דחליל רצוי בידי הממשלות האבסולוטיות הגרמניות, על פמלייתן המורכבת מכמרים, ממורים, מיונקרים נחשלים ומביורוקרטים, אל מול אימי הבורגנות העולה.
הוא היווה את ההשלמה המתקתקה למהלומות המגלב ולכדורי הרובה המכאיבים שבעזרתם טיפלו אותן ממשלות בהתקוממויות הפועלים הגרמניים.
בזה האופן שימש הסוציאליזם ה"אמיתי" נשק בידי הממשלות נגד הבורגנות הגרמנית וביטא, מאידך, אינטרס ריאקציוני, את האינטרס של הבורגנות הקרתנית הגרמנית. הבורגנות הזעירה, זו מורשת המאה ה,16- המופיעה שוב ושוב על פני השטח, מהווה בגרמניה את התשתית החברתית האמיתית של מצב הדברים הקיים.
שימורה פירושו שימור מצב הדברים הקיים בגרמניה. בורגנות זעירה זו חוששת מפני אובדנה הוודאי הן מריכוז ההון והן מהתהוות פרולטריון מהפכני. נדמה לה, שהסוציאליזם ה"אמיתי" משיג בבת אחת שתי מטרות. ואכן מתפשט הוא כמגפה. איצטלה זו, הארוגה קורי-עכביש ספקולטיביים, רקומת פרחי מליצה של איסטניסים, רוויית טללי לבביות שיכורת אהבה, - איצטלה מופלגת זו אותה הלבישו הסוציאליסטים הגרמניים את "אמיתותיהם הנצחיות" הכחושות המעטות, רק הקלה עליהם את מכירת מרכולתם בקרב ציבור זה.
ומאידך הבין הסוציאליזם הגרמני במידה הולכת-וגדלה את יעודו, לשמש נציגה הנמלץ של בורגנות קרתנית זו.
הוא הכריז, שהאומה הגרמנית היא האומה לדוגמה ושהקרתן הגרמני הוא האדם לדוגמה. הוא העניק לכל תועבה מתועבותיו משמעות עמוקה, נעלה, סוציאליסטית, משמעות הפוכה. הוא הפגין עקביות מוחלטת ביוצאו בגלוי נגד הכיוון "ההרסני הגס" של הקומוניזם ובהכריזו של שגיבותו הבלתי-מפלגתית שהעלתה אותו מעל כל המאבקים המעמדיים. כל החיבורים הסוציאליסטים והקומוניסטים כביכול המצויים בגרמניה נמנים, למעט יוצאים מן הכלל על אותה הספרות המזוהמת, המתישה הזאת.
חלק של הבורגנות רוצה לרפא את אי-הסדרים החברתיים, וזאת כדי להבטיח את קיום החברה הבורגנית. נמנים עליו: כלכלנים, פילאנתרופים, הומניסטים, מתקני מצבם של המעמדות העמלים , מארגני אגודות צדקה, אנשים הדוגלים בצער-בעלי-חיים, יוזמי חברות למלחמה בשכרות ורפורמטורי-רקק למיניהם. הסוציאליזם הבורגני הזה אפילו פותח למערכות שלמות.
נביא כאן כדוגמה את "MISERE LA DE PHILOSOPHIE" ("פילוסופיית הדלות") לפרודון.
הסוציאליסטים הבורגניים רוצים לקיים את תנאיי-החיים של החברה בת-זמננו, אולם ללא הקרבות והסכנות הנובעות מהם באופן אל-מניע. הם רוצים את החברה הקיימת בניכוי היסודות בעלי האופי המהפכני המפוררים אותה. באופן טבעי רואה הבורגנות את העולם שבו היא שלטת בתור הטוב שבעולמות. הסוציאליזם הבורגני מפתח מושג מנחם זה למערכת שלמה פחות או יותר. הוא מזמין את הפרולטריון להגשים את מערכותיו ולהיכנס בירושלים החדשה ופירוש הדבר, שהוא תובע בעצם מהפרולטריון , שיישאר בתוך החברה הנוכחית, אולם יוותר על מושגיו העויינים אותה.
צורה שנייה, שיטתית פחות, אולם מעשית יותר של סוציאליזם זה ביקשה להמאיס על מעמד הפועלים תנועה מהפכנית כלשהי; וזאת בהוכיחה, שהוא לא ייבנה מתמורה מדינית זו או אחרת, אלא רק משינוי תנאיי-החיים החומריים, משינוי היחסים הכלכליים. אולם שינוי תנאיי-החיים החומריים אין פירושו לגבי סוציאליזם זה כלל ועיקר ביטול יחסי הייצור הבורגניים, שאינו אפשרי, אלא רק בדרך של מהפכה, כי אם שיפורים מינהליים, המבוצעים על יסוד יחסי-ייצור אלה, דהיינו אינם משנים כהוא-זה את היחס בין ההון לבין העבודה השכירה, אלא מצמצמים במקרה הטוב לבורגנות את דמי השלטון ומפשטים את משק המדינה שלה.
הסוציאליזם הבורגני זוכה לביטוי ההולם אותו רק שעה שהוא הופך מליצה ריקה מתוכן.
מסחר חופשי! - למען העם העובד; מכסי מגן! - למען העם העובד; בתי-כלא עם תאי בידוד! - למען העם העובד; זו מלתו היחידה של הסוציאליזם הבורגני, היחידה הנאמרת ברצינות.
הסוציאליזם של הבורגנות מושתת דווקא על הטענה שהבורגנים בורגנים המה - למען העם העובד.
לא ידובר כאן בספרות ששימשה ביטוי בכל המהפכות הגדולות בנות-זמננו לתביעות הפרולטריון (כתבי באבף וכו').
הנסיונות הראשונים של הפרולטריון להשיג במישרין את הגשמת האינטרס המעמדי שלו בזמן של התעוררות כללית, בתקופת מיגורה של החברה הפיאודלית, נכשל. לא היה מנוס מכשלון זה משום עיצובו הבלתי-פוסק של הפרולטריון עצמו ומשום העדר התנאים החומריים לשחרורו, שאינם אלא תוצר העידן הבורגני. הספרות המהפכנית שליוותה תנועות ראשונות אלו של הפרולטריון היא בעלת תוכן ריאקציוני ולא ייתכן אחרת. היא מטיפה סגפנות כללית ושיוויוניות גסה.
המערכות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות באמת, המערכות שיצרו סן-סימון, פורייה, אואן וכו', מופיעות בתקופה הראשונה, הבלתי מפותחת של המאבק בין הפרולטריון לבין הבורגנות, אותה תיארנו לעיל (ראה הפרק "בורגנות ופרולטריון").
אכן רואים ממציאי המערכות הנ"ל את הניגוד שבין המעמדות ואת האפקטיביות של היסודות המפוררים הקיימים בתוך החברה השלטת עצמה. אך אין הם מבחינים אצל הפרולטריון בפעילות עצמית היסטורית כלשהי, בתנועה מדינית כלשהי, שתהא אופיינית לו.
הניגוד המעמדי מתפתח בד בבד עם התעשייה, ועל כן אין הם מוצאים את התנאים החומריים לשחרור הפרולטריון, ומחפשים מדע חברתי כזה, חוקי חברה כאלה, שייצרו תנאים אלה.
עליהם להמיר איפוא את הפעילות החברתית בפעילותם הממציאה האישית, את התנאים ההיסטוריים לשחרור בתנאים דמיוניים, את התארגנותו ההדרגתית של הפרולטריון למעמד בארגון חברה מצוץ מהאצבע. ההיסטוריה העולמית לעתיד לבוא עומדת לדידם על התעמולה ועל ביצוען המעשי של תוכניותיהן החברתיות.
אכן מודעים הם לעובדה, שהם מציגים בתוכניותיהם קודם כל את האינטרסים של המעמד העובד, וזאת בתור היותו המעמד הסובל בה"א הידיעה. והפרולטריון קיים בשבילם רק משום היותו המעמד הסובל בה"א הידיעה.
אך הצורה הבלתי-מפותחת של המאבק המעמדי וכמו-כן מצבם העצמי בחיים מביאים אותם לכלל דעה, שהם התעלו הרחק מעל לאותו ניגוד מעמדי. הם רוצים לשפר את מצבם של כל בני החברה, אפילו שפר חלקם ביותר. הם פונים איפוא באופן מתמיד אל כל בני החברה ללא הבדל, ואפילו בעיקר אל המעמד השליט. הן צריך רק להבין את מערכתם, כדי להכיר, כי זוהי הטובה שבתוכניות האפשריות בשביל הטובה שבחברות האפשריות.
הם דוחים איפוא פעולה מדינית כלשהי ועל אחת כמה וכמה פעולה מהפכנית; הם רוצים להשיג את מטרתם בדרכי שלום ומנסים לפלס את דרכה של הבשורה על-ידי ניסויים קטנים, שכמובן אינם קולעים למטרה, על-ידי כוחה של הדוגמה. תיאורה הדמיוני של החברה העתידה לקום ראשיתו בתקופה שהפרולטריון היה עדיין מצוי בדרגת התפתחות נמוכה ביותר, זאת אומרת, כשלו מושגים שונים על מצבו- הוא; תיאור זה נובע מדחיפתו הרצינית הראשונה של הפרולטריון, הגדושה רגשות מוקדמים לעצב את החברה עיצוב חדש כללי.
ברם, גם יסודות ביקורתיים כלולים בכתבים הסוציאליסטים והקומוניסטים. הם תוקפים את כל אושיות החברה הקיימת. הם סיפקו איפוא חומר רב-ערך ממעלה ראשונה לחינוך הפועלים. הנחותיהם המוחשיות בדבר חברת העתיד, כגון ביטול הניגוד בין העיר והכפר, הביטול של המשפחה, של הניכוס הפרטי ושל העבודה השכירה, בשורת ההרמוניה החברתית, הפיכת המדינה למינהל-ייצור גרידא - כל הנחותיהם הנ"ל מבטאות רק את התבטלותו של הניגוד המעמדי, שרק מתחיל כעת להתפתח ואשר אין הם מכירים אותו, אלא באי-מוגדרותו הראשונית. להנחות אלו נודעת, איפוא משמעות אוטופית צרופה בלבד.
חשיבותם של הסוציאליזם והקומוניזם האוטופיים-הביקורתיים עומדת ביחס הפוך אל התפתחותו ההיסטורית. במידה שהמאבק המעמדי מתפתח, הולך-ומעוצב, כן אובדים כל ערך מעשי, כל הצדקה עיונית והתנשאות דמיונית זו מעליו, להתנגדות דמיונית זו לו.
אבות המערכות הנ"ל היו אכן מהפכנים מבחינות רבות, ואילו תלמידיהם מהווים תמיד כיתות ריאקציוניות. הם מחזיקים באופן איתן בהשקפות מוריהם אל מול המשך התפתחותו ההיסטורית של הפרולטריון. הם מנסים על כן באופן עקבי להקהות את המאבק המעמדי, לפשר בין הניגודים. הם חולמים עדיין על הגשמתן הניסויית של האוטופיות החברתיות שלהם, על הקמת פאלאנסטרות, על ייסוד "Colonies-Home" (קולוניות פנימיות), על כינון איקריה זעירה - מהדורת כיס של ירושלים החדשה. וכדי להקים את כל הארמונות הנ"ל באספמיה עליהם לפנות אל הפילאנתרופיה של הלבבות ושל הארנקים הבורגניים. הם מידרדרים בהדרגה אל דרגת הסוציאליסטים הריאקציוניים או השמרניים שתוארו לעיל, ואינם נבדלים מהם, אלא בקפדנותם השיטתית יותר, באמונתם התפלה הקנאית בהשפעה המופלאה של מדעם החברתי. על כן מתנגדים הם נואשות לתנועה מדינית פועלית כלשהי, היכולה לצמוח רק מתוך אי-אמון עיוור באוונגליון החדש. חסידי אואן באנגליה, חסידי פורייה בצרפת, יוצאים שם נגד הצ'ארטיסטים כאן נגד הרפורמיסטים.
מהאמור בפרק 2 מובן מאליו יחסם של הקומוניסטים כלפי מפלגות הפועלים שהתארגנו כבר, דהיינו יחסם אל הצ'ארטיסטים באנגליה ולחסידי הרפורמה האגררית באמריקה הצפונית.
הקומוניסטים נאבקים למען המטרות והאינטרסים של מעמד הפועלים העומדים על הפרק באופן בלתי-אמצעי, אולם מייצגים בו-בזמן בתנועה הנוכחית את עתיד התנועה. בצרפת מצטרפים הקומוניסטים אל המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, כשהם מתייצבים נגד הבורגנות השמרנית והרדיקלית, וזאת מבלי לוותר על הזכות להתייחס באופן ביקורתי אל המליצות ואל האשליות, זו מורשת המסורת המהפכנית.
בשווייצריה תומכים הקומוניסטים בראדיקלים, וזאת מבלי להתעלם מכך, שמפלגה זו מורכבת מיסודות סותרים אהדדי, מחד, מסוציאליסטים דמוקרטיים במובן הצרפתי, ומאידך, מבורגנים רדיקליים.
בקרב הפולנים תומכים הקומוניסטים במפלגה הגורסת, כי השחרור הלאומי מותנה במהפכה אגררית. באותה מפלגה שעוררה את התקוממות קראקוב ב.1846- בגרמניה נאבקת המפלגה הקומוניסטית יחד עם הבורגנות במלוכה האבסולוטית, בקניין הקרקעי הפיאודלי ובזעיר-הבורגנות, וזאת כל אימת שהבורגנות פועלת באופן מהפכני.
אולם אין היא חדלה אפילו לרגע קט לפתח אצל הפועלים תודעה ברורה ככל האפשר לגבי הניגוד העויין שבין הבורגנות והפרולטריון. מטרתה שכנגד עיניה היא, שהפועלים הגרמניים יוכלו להפעיל מייד את התנאים החברתיים והמדיניים, אשר הבורגנות נאלצת להביאם עם שלטונה, בתור נשק נגד הבורגנות; כדי שהמאבק בבורגנות יתחיל מייד אחרי מיגורם של המעמדות הריאקציוניים בגרמניה.
הקומוניסטים מסיבים את עיקר תשומת-לבם לגרמניה, כיוון שגרמניה עומדת ערב מהפכה בורגנית ותבצע הפיכה זו בתנאים מתקדמים יותר של הציוויליזציה האירופית בכלל ועם פרולטריון מפותח יותר לאין ערוך, מאשר באנגליה במאה ה17- וצרפת במאה ה,18- מכאן שהמהפכה הבורגנית הגרמנית יכולה לשמש רק מבוא בלתי-אמצעי של המהפכה הפרולטרית.
באחת, הקומוניסטים תומכים בכל אתר ואתר בכל תנועה מהפכנית המכוונת נגד הסדרים החברתיים והמדיניים הקיימים.
בכל התנועות הנ"ל מעלים הקומוניסטים על נס את שאלת הקניין בתור שאלת-היסוד של התנועה, תהיה כאשר תהיה הצורה המפותחת פחות או יותר שהיא לובשת. לבסוף, הקומוניסטים פועלים בכל מקום למען קשרים והבנה בין המפלגות הדמוקרטיות של כל הארצות.
אין זה לפי כבודם של הקומוניסטים להסתיר את השקפותיהם ואת כוונותיהם. הם מכריזים גלויות, שאין להשיג את מטרותיהם, אלא בדרך של מיגורם בכוח הזרוע של כל סדרי החברה הקיימים עד כה. גורו לכם, המעמדות השליטים, מפני המהפכה הקומוניסטית. לפרולטרים אין מה לאבד בה זולת כבליהם. אך הם יזכו לעולם כולו.